במסגרת היותי טיפוס המתקשה להתחייב ולהירתם למטרה אחת למשך יותר מחצי שעה, אני נאלצת להודיע על דחייתו של הפרק השלישי והאחרון בטרילוגיית "GUY SAVOY" עד למועד בלתי ידוע (האמת היא שאני לא ידעתי מה עדיף לעשות במקרה כזה - לכתוב המשך לפוסט שפורסם אלוהים יודע מתי או להבין שלכל דבר טוב בזמנו ופשוט לוותר. הלכתי על האופציה הקלה :-). לאלו מביניכם שבחודשיים האחרונים מחכים בקוצר רוח להמשך הפוסט ונכנסים לבלוג מדי יום בתקווה מחודשת לראות את פרק הקינוח – תמצאו חיים.
אני רוצה לספר על הבילוי שהצטרף לרשימת הכיופים היומיומית שלי מספר ימים לאחר ענידת היהלום והתשובה החיובית. מדובר בארגון "היום הגדול". אז נכון שהתלבטנו לא מעט האם ללכת עם הזרם ולעשות אירוע או לחגוג בצורה שונה מכולם, אבל בואו נודה בזה - עצלנים שכמותינו, על מי אנחנו עובדים? התחלנו בחיפושי המקום ובכך רשמית נכנסנו לסצינה.
והנה אנחנו היום, שלושה חודשים אחרי ההצעה, מעל חצי שנה לפני האירוע (לא רצינו שיהיה לחוץ) ובאמתחתנו לקסיקון חדש המתהדר במושגים כגון תאורה דינמית, גנרטור חירום, רשיון עסק זמני וקבוע, מזנון, הגשה אישית, הגשה חצי אישית, מפיקת אירוע, מנהל אירוע, מנהל קייטרינג ואיך אפשר בלי מרכזי השולחן ופינות הישיבה האלטרנטיביות. מה שמקסים הוא שמצאתי מכנה משותף לרוב המונחים החדשים שלמדנו –
לא אכפת לי מהם
זה אולי יישמע מפתיע, אבל מעולם לא הייתי באירוע שבו זכרתי האם מה שעמד באמצע השולחן היה פמוט, עציץ או דחליל ובאילו הדפסים עוטרה הפינה שאליה נזרקתי כשברווזים צהובים חגים וצוהלים סביבי בעקבות כמה דרינקים עודפים. במחשבה נוספת, אם אהיה באירוע שבו אזכור דברים כאלו, כנראה שמדובר באירוע לא משהו.
ובכל זאת, למרות ההתמרמרות לעיל שייתכן ומעט קשה להבחין בה, אני אוהבת חתונות. אני אוהבת חתונות שמחות, חתונות עם אוכל טוב, חתונות עם אנשים טובים ועם אלכוהול משובח וכזאת חתונה אני רוצה - חתונה כיפית, טעימה ומלאה באנשים שמחים זרוקים בכל מני פינות בסוף האירוע. אה ואני גם רוצה להיות מהממת.
בנימה אופטימית זו, אאחל לכולנו שנה מצויינת ומלאה בבילויים מטריפים בחברת אנשים מדהימים ובליווי ארוחות מענגות.
נ.ב.
והנה קישור שמאוד אהבתי - למתחתנים הצעירים, הותיקים ולאלו שסתם רוצים להשתעשע -
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה