יוצאים לדרך
אנחנו
מתרווחים בכורסאות המטוס.
אחרי
לילה בפרנקפורט, פתחנו את הבוקר הקריר ושטוף השמש בטיול במרכז העיר מבלי לוותר על
נקניקיה גרמנית (כי זה לא ביקור בפרנקפורט בלי פרנקפורטר) וכעת, הגיע הזמן להיפרד
מהעולם המערבי המוכר ולומר שלום לעולמות חדשים.
המטוס
עושה את דרכו אל עבר פס ההמראה ומתחיל להאיץ. אני עדיין מתקשה להאמין שהמפלצת העצומה הזאת שעל סיפונה מאות נוסעים שיושבים
בשתי קומות מלאות מסוגלת להמריא.
והנה
אנחנו באוויר - בייג'ין תתכוני - אנחנו בדרך!
נחיתה רכה, ברווז מתוק
אחרי
הנחיתה ומעבר הגבול אנחנו מגיעים הישר אל זרועותיו של וובין, המארח הסיני החמוד
שלנו שמקבל את פנינו עם חיוך רחב. אחרי מנוחה קלה במלון, מתחילים עם החוויה הסינית
הראשונה שלנו. וובין לוקח אותנו למסעדה אופנתית בליבה של העיר שבה
אנחנו נחשפים לאחת המנות הסיניות המפורסמות – ברווז בנוסח פקין.
את הברווז מכינים במעשנת שנמצאת בלב המסעדה וכאשר הוא
מוכן, אנחנו זוכים למופע פרטי של טבח שפורס אותו לנגד עינינו. בשיטה המסורתית
חותכים את הברווז ל-108 חתיכות, אנחנו התבלבלנו בספירה מהר מאוד והחלטנו להאמין
שהבחור עושה את עבודה במקצועיות הראויה.
עורו של הברווז קריספי ומתוק והוא מוגש לצד דפי אורז
עגולים ולחמניות שומשום נפוחות וריקות שאותם ממלאים עם רצועות דקיקות של מלפפון,
מלון, בצל ירוק, שום כתוש וכמובן רוטב מיוחד.
אחרי הארוחה, אנחנו בקושי נושמים ומתגלגלים לנו לעבר
האטרקציה התיירותית שתפתח את הטיול שלנו – העיר האסורה. עליי לציין שלא התרשמתי
במיוחד – המון מקדשים יפים מאוד, אך גם דומים מאוד ביניהם וממצים את עצמם במהירות.
מה גם שקשה להכיל את כל פיסות ההסטוריה המדוקלמות ע"י המדריכה האלקטרונית
באוזניות התיירותיות שלנו כשאנחנו עסוקים בלעכל את ארוחת הצהרים.
בסיום המסלול אני מביעה רצון לראות את החוטונג – רחובות סיניים
עתיקים וצרים. וובין מוצא תלת אופן עם נהג בן 70 שמסיע אותנו ברחבי החוטונג ולאחר
מכן מחזיר אותנו למלון – כל זה תוך כדי התחמקות מרשימה ומלחיצה מכלי הרכב הממלאים
את הכבישים בתוהו ובוהו בלתי פוסק מה שהופך את הטיול מנסיעה רגועה לחוויה אקסטרימית משהו...
 |
| איך אומרים נהגוס בסינית? |
מי פה האטרקציה?
אחרי הלילה הראשון, אנחנו מלאי אנרגיה ומוכנים לביקור בפלא העולם הסיני - החומה. החוויה הראשונה שלנו מבוקר אביך זה הוא התנועה העמוסה. בייג'ין הצפופה מתהדרת בפקקי ענק - וכשאוכלוסיה בגודל של אוכלוסיית מדינת ישראל מנסה להתנייד מדי בוקר בשטח קטן פי 20, אפילו ל-waze לא יהיה הרבה סיכוי.
כשסוף סוף מגיעים לחומה, אי אפשר שלא להתרשם מגודלה העצום וכמות הסינים הבלתי נתפסת שמטיילים על גביה (ואנחנו חשבנו שכולם עוד בפקק). אחרי מספר דקות של צעידה על החומה, וובין פורש ואנחנו ממשיכים לתפס על המדרגות התלולות עד סוף המסלול.
מדי פעם, תיירים סיניים מבקשים לצלם אותנו ואני תוהה - אם אנחנו נמצאים במקום שהוכתר להיות פלא עולם ואנשים מבקשים להצטלם איתי - האם אני פלא עולם? מפלצת צהובה בהירת עיניים שכמותי.... :)
 |
| מי פלא? מי? |
מזמן לא אכלנו
אחרי ההליכה המהנה והמעייפת צריך למלא מצברים. וובין לוקח אותנו לחוות חוויה קולינרית נוספת - hot pot. במרכז כל שולחן במסעדה מותקנת להבת גז גדולה שעליה מניחים כלי עם מים רותחים ושלל תבלינים. כל האוכל מוגש נא ואנחנו מבשלים אותו עצמאית בנוזל הרותח וטובלים אותו ברוטב מיוחד (מעין תערובת של טחינה גולמית עם MSG). אל שולחן מגיעים נקניקים שונים, עורקים של אווז, קיבה של פרה, דג שחור ועוד כמה מאכלים סטנדרטיים יותר כגון ירקות, פטריות ונבטים. הכל נכנס לסיר ונאכל יחד עם לחמניות מתוקות ומדהימות - מאפים עגולים ומתקתקים המורכבים ממספר שכבות (סוג של בצק עלים מאוד עבה).
קן לספורט
את היום אנחנו מסיימים בביקור באצטדיון האולימפי.
אחרי שמתרשמים מגודל המתחם, הארכיטקטורה, הסדר והניקיון ורמת האבטחה במקום, אנחנו מתחילים לתהות איך בנו את כל זה בפחות משנה וחצי. התשובה פשוטה - כשהמשאב האנושי הוא לא מצרך במחסור וגם לא בהכרח משהו בעל ערך, נוצר מוסר עבודה בלתי ניתן להבנה. "כאן לא מספיק להיות טוב מאוד" אומר וובין, "צריך להיות מצויין". ברוכים הבאים לסין...
 |
| קן הציפור |
