הסעודה הנכונה

אחרי מספר חודשים של משבר כתיבה (הידוע בכינויו עצלנות טיפוסית) הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים ולפתוח את שנת 2012 עם פוסט טעים במיוחד.

במסגרת חיבתי הרבה לאוכל משובח, ניתן למצוא במפתי הקולינרית מספר מכובד של מסעדות שמייצגות בכבוד מגוון עשיר של טעמים, ניחוחות, מרקמים, מראות וצלילים. היו מקומות שהפתיעו לטובה, היו כאלה שאכזבו והיו גם לא מעט מסעדות שפשוט הצדיקו את הציפיות.

אני לא חושבת שאי פעם אצליח לקבוע מהי המסעדה שבה נהנתי הכי הרבה. זה תלוי ביותר מדי דברים שלא בהכרח קשורים ישירות למסעדה עצמה. היו ארוחות שסומנו כהצלחה עוד לפני כניסתי למסעדה (בימים של מצב רוח מרומם במיוחד) והיו כאלה שכבר מראש לא היה להן סיכוי (כן, יש גם ימים כאלה). אבל היום אני רוצה לכתוב על ארוחה שהבטחתי לעצמי לנסות ביום מן הימים. היא כוללת מעבר בין 3 מסעדות ותהיה מורכבת מהמנות שמחזירות אותי למסעדה שוב ושוב....ושוב.

יוצאים לדרך!

בלדה לבלאדי
התחנה הראשונה היא רמת החייל - מרכז הייטק שוקק חנונים וגם נקודת עניין קולינרית באותו מחיר.

למנה ראשונה אכנס למסעדת שגב אקספרס ואזמין מיד מרק חציל בלאדי ופוקצ'ת שגב - ככה, בלי הרבה דיבורים והתלבטויות. 
אחרי שאמתין בסבלנות הם יגיעו.
היא - פריכה ומתמסרת, משאירה עקבות של שומשום קלוי בכל מקום - על הצלחת, על השולחן וגם על קצה האף. והוא - בעל צבע עמוק עם ניחוח עדין של עשן שממלא לאט לאט את האף (מומלץ לקחת לריאות) רך ומלטף ורק ממתין שאטרוף אותו לאט כף אחר כף.
תענוג צרוף שהסיבה היחידה לא להזמין עוד סיבוב היא המנה הבאה. 
חשבון והמשכנו.

שגב אקספרס

פרות עושים באהבה או לא עושים בכלל
אחרי פתיחה שמשאירה טעם של עוד יהיה מאוד קשה לגמוע מרחק רב מדי בדרך אל המנה העיקרית ולכן אשאר ברמת החייל ואצעד מתרגשת ומלאת ציפיות למסעדת הדסון.

מי היה קודם? טויטר או הדסון?

יש מסעדות שמגישות בשר לא רע בארץ, ישנם גם מקומות עם בשר טוב ואפילו כאלה עם בשר מצויין. ויש את הדסון, ולהדסון יש את מנהטן, ולמנהטן יש אותי. ככה זה כשמדובר בסינטה שבלתי אפשרי לעמוד בפניה. חרוכה בעדינות מבחוץ, עסיסית ואדומה מבפנים ובכל ביס וביס אני מברכת בלב "ברוך שלא עשני צמחונית" ועושה קולות של הנאה.

לפרות אין קשר לכתבה. הן רזות מדי...

סוף תות, הכל תות
לטובת סיום מתוק לארוחה שלי אדרים עד לרחוב הארבעה, שם אכנס למסעדת MESSA, אתיישב בראש של שולחן האבירים ואכריז - "קינוח תות בבקשה!".

רואים אותי?

מדובר על שכבות על גבי שכבות של הנאה לחיך וכשיצירת אומנות כזו מונחת מולי, חפירה היא לא מילה גסה. המלצה חמה היא להכניס את הכפית עד הסוף ולגרוף בעדינות את כל התכולה, החל מבסיס פירות היער, דרך המרנג הקריספי והמפתה, יחד עם הגלידה הקרירה וכמובן התותים. לא לוותר על המקרון החמוד!

אסכם בארבע מילים - יהיה טעים, מי מצטרף?


נשתמע,