פוסט זה הוא המשך של הפוסט "באה לבאנף?"
כשאני מבקרת במקום מרשים, יש לי תמיד תחושה של שיא - הנה אני נמצאת במקום כל כך יפה, כל כך עוצמתי, הייתכן שיש משהו יפה יותר? בדרך כלל התשובה שלילית, אבל קשה לתאר את הכיף בלגלות מקומות יפים לא פחות מאלו שקבעו שיאים חדשים.
אז נכון ששמורת באנף היא מקום קסום ויחיד במינו, אך גם שמורת ג'ספר קידמה את פנינו עם הפתעות חדשות ומעוררות התפעלות. אז...קדימה, נוסעים צפונה!
בדרך לג'ספר עוצרים באת'בסקה
כשמגיעים לאזור הרוקיס בסוף ספטמבר-תחילת אוקטובר, לוקחים סיכון קטן - החורף בהרים מתחיל די מוקדם והמעלות יכולות לרדת גם אל מתחת לאפס. היתרון בתקופה הזו הוא כמות המשקעים הנמוכה יחסית. סה"כ נפלנו על שני ימים גשומים. אחד מהם בדרכינו מבאנף לג'ספר שלא רק שלא הפריע, אלא גם עשה טוב.
בדרך לג'ספר, עצרנו בשני מקומות מאוד מיוחדים. הראשון היה אגם פיטו (Peyto Lake) שאפשר לכתוב עליו המון, אבל עדיף פשוט להוסיף תמונה -
המקום השני הוא קרחון את'בסקה (Athabasca glacier) אליו הגענו באמצעות רכב מיוחד לנסיעה על קרח, וזכינו לצפות בקשת מדהימה שהגיחה מבעד לעננים. אמרתי כבר שהגשם עשה רק טוב :)?
עם רדת הערב הגענו לעיירת ג'ספר שנראתה נטושה בערך כמו אזור התעשיה של דימונה ביום כיפור. בפאב (היחיד) של העיירה אנחנו מוצאות ברמן שפותר סודוקו וכמה כסאות ריקים. בקיצור לא המקום בשביל מחפשי חיי הלילה.
תחנה III - ג'ספר - למסלול יצאנו, דובים לא מצאנו
את היומיים הבאים בילינו בשמורת ג'ספר שהיא גרסא פראית יותר של מה שראינו עד כה - הרבה יותר מרחבי טבע עצומים, הרבה פחות אזורי קליטה בפלאפון. הרכבל של ג'ספר מציע תצפית מדהימה שאסור לפספס ואני ממליצה לטפס על אחד מסלעי הענק, לעצור למס' דקות, לנשום את האויר הקריר ולהתענג על הנוף הנפלא.
מסלול נוסף שבחרנו לעשות נמצא בקרבת מקום ומוביל אל קרחון המלאך (Angel glacier) שלמרגלותיו נפרס אגם קפוא. רק דבר אחד היה שונה מהתכנון - התכוננו כל כך הרבה למפגש עם דובי גריזלי, תרגלנו מקרים ותגובות, קנינו פעמונים בשביל לעשות רעש, דיברנו בקול רם. לא יודעת אם זה הנוכחות הישראלית שלנו, השירים של אנריקה איגלסיאס ששמתי באייפון או שנת החורף המתקרבת, אבל דובים לצערי (או לא...) לא נצפו באזור...
Time to say goodbye
את הרכס המופלא הזה עזבנו בגשם שוטף, בדרך לחלק האורבני של הטיול שלנו - ונקובר, עם עצירת ביניים בקמלופס - עיר שנמצאת באמצע הדרך וקצת מזכירה את טבריה, רק בלי הכינרת.
יכול להיות שבכלל לא היינו מעריכות את קמלופס אם לא מפולת בוץ שעצרה את התנועה בכביש מס' 1 ותקעה אותנו ל-3 שעות שהרגישו כמו נצח בעיירה ששמה גולדן. אני חשה צורך להזכיר את שמה כדי להזהיר אתכם, קוראים נכבדים. עדיף להירקב לצד הכביש ולא להיכנס למקום הדכאוני והמשעמם הזה שבו כל בני הנוער מצויידים במקל הליכה, כל החנויות (כן, כל ה-2) נסגרות בצהרים ורשימת הדברים שאפשר לעשות ממצה את עצמה אחרי 7 דקות. אז לפני שאתם מתכננים את נסיעתכם מערבה, חשבו פעמיים...
בהמשך - ארבעה ימים בעיר שהכי טוב לגור בה בעולם.
נשתמע :),
כשאני מבקרת במקום מרשים, יש לי תמיד תחושה של שיא - הנה אני נמצאת במקום כל כך יפה, כל כך עוצמתי, הייתכן שיש משהו יפה יותר? בדרך כלל התשובה שלילית, אבל קשה לתאר את הכיף בלגלות מקומות יפים לא פחות מאלו שקבעו שיאים חדשים.
אז נכון ששמורת באנף היא מקום קסום ויחיד במינו, אך גם שמורת ג'ספר קידמה את פנינו עם הפתעות חדשות ומעוררות התפעלות. אז...קדימה, נוסעים צפונה!
בדרך לג'ספר עוצרים באת'בסקה
כשמגיעים לאזור הרוקיס בסוף ספטמבר-תחילת אוקטובר, לוקחים סיכון קטן - החורף בהרים מתחיל די מוקדם והמעלות יכולות לרדת גם אל מתחת לאפס. היתרון בתקופה הזו הוא כמות המשקעים הנמוכה יחסית. סה"כ נפלנו על שני ימים גשומים. אחד מהם בדרכינו מבאנף לג'ספר שלא רק שלא הפריע, אלא גם עשה טוב.
בדרך לג'ספר, עצרנו בשני מקומות מאוד מיוחדים. הראשון היה אגם פיטו (Peyto Lake) שאפשר לכתוב עליו המון, אבל עדיף פשוט להוסיף תמונה -
המקום השני הוא קרחון את'בסקה (Athabasca glacier) אליו הגענו באמצעות רכב מיוחד לנסיעה על קרח, וזכינו לצפות בקשת מדהימה שהגיחה מבעד לעננים. אמרתי כבר שהגשם עשה רק טוב :)?
 |
| חשוב להצטייד בביגוד חם, באופן לא מפתיע הטמפרטורות בקרחון נמוכות |
עם רדת הערב הגענו לעיירת ג'ספר שנראתה נטושה בערך כמו אזור התעשיה של דימונה ביום כיפור. בפאב (היחיד) של העיירה אנחנו מוצאות ברמן שפותר סודוקו וכמה כסאות ריקים. בקיצור לא המקום בשביל מחפשי חיי הלילה.
תחנה III - ג'ספר - למסלול יצאנו, דובים לא מצאנו
את היומיים הבאים בילינו בשמורת ג'ספר שהיא גרסא פראית יותר של מה שראינו עד כה - הרבה יותר מרחבי טבע עצומים, הרבה פחות אזורי קליטה בפלאפון. הרכבל של ג'ספר מציע תצפית מדהימה שאסור לפספס ואני ממליצה לטפס על אחד מסלעי הענק, לעצור למס' דקות, לנשום את האויר הקריר ולהתענג על הנוף הנפלא.
מסלול נוסף שבחרנו לעשות נמצא בקרבת מקום ומוביל אל קרחון המלאך (Angel glacier) שלמרגלותיו נפרס אגם קפוא. רק דבר אחד היה שונה מהתכנון - התכוננו כל כך הרבה למפגש עם דובי גריזלי, תרגלנו מקרים ותגובות, קנינו פעמונים בשביל לעשות רעש, דיברנו בקול רם. לא יודעת אם זה הנוכחות הישראלית שלנו, השירים של אנריקה איגלסיאס ששמתי באייפון או שנת החורף המתקרבת, אבל דובים לצערי (או לא...) לא נצפו באזור...
Time to say goodbye
את הרכס המופלא הזה עזבנו בגשם שוטף, בדרך לחלק האורבני של הטיול שלנו - ונקובר, עם עצירת ביניים בקמלופס - עיר שנמצאת באמצע הדרך וקצת מזכירה את טבריה, רק בלי הכינרת.
יכול להיות שבכלל לא היינו מעריכות את קמלופס אם לא מפולת בוץ שעצרה את התנועה בכביש מס' 1 ותקעה אותנו ל-3 שעות שהרגישו כמו נצח בעיירה ששמה גולדן. אני חשה צורך להזכיר את שמה כדי להזהיר אתכם, קוראים נכבדים. עדיף להירקב לצד הכביש ולא להיכנס למקום הדכאוני והמשעמם הזה שבו כל בני הנוער מצויידים במקל הליכה, כל החנויות (כן, כל ה-2) נסגרות בצהרים ורשימת הדברים שאפשר לעשות ממצה את עצמה אחרי 7 דקות. אז לפני שאתם מתכננים את נסיעתכם מערבה, חשבו פעמיים...
בהמשך - ארבעה ימים בעיר שהכי טוב לגור בה בעולם.
נשתמע :),
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה