ונקובר - עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות

פוסט זה הוא המשך של "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, או מג'ספר לגולדן"

אז למה ונקובר?

היא שומרת בעקביות על מקום גבוה ברשימת הערים הטובות ביותר לגור בהן, אבל זו לא סיבה מספקת בשביל שאשקול אופציה של מגורים מעבר לאוקיינוס. אמנם אני נוטה להיסחף עם העדר, להאמין למה שאומרים לי ולקנות את מה שמוכרים לי (טוב זה קל, אם זה ורוד ושמח, זה חייב להיות שלי), אבל גם אני עוצרת לפעמים וחושבת – האם זה באמת בשבילי? במקרה של ונקובר התשובה היא חד משמעית כן.

בגלל תחושת החופש

כשמסתובבים ברחובות הרחבים והמוארים של הדאון טאון, לא עוברות 5 דקות מבלי שפוגשים טיפוס חדש – סקייטר שמדלג בין ספסלים בחזית של בניין, מוזיקאי שמנסה לשווק את עצמו מול הקולנוע, בחור מקועקע מכף רגל ועד ראש, סטודנט צעיר חנוט בחליפה, זוג היפים זרוק על הדשא, נערה צעירה שעוברת מבית קפה אחד לאחר ומחפשת עבודה...

כמעט כל עיר מרכזית אחרת מציעה מגוון עצום של אוכלוסיה, אבל הקסם של ונקובר הוא הנינוחות שכולם משדרים. הכל חופשי אך לא מנוכר, מחויך אך לא צבוע (טוב אולי טיפה, עדיין יש להם קצת מן האופי האמריקאי), מיוחד אך לא מוזר. בקיצור לא משנה מי אתה, מאיפה אתה מגיע ומה אתה מביא איתך, אחרי דקות בודדות ברחוב, תרגיש בבית.

בגלל הדינמיות

אנשים רצים בטיילת, מסוק נוחת בנמל התעשייתי, מטוס עם מצופים נוחת בכניסה למרינה, מטוס אחר ממריא, מכוניות נוסעות על הגשרים הלוך ושוב, דייגים חוזרים למרינה ממסע מוצלח עם שלל של כמה דגים ענקיים,  מנקים אותם ומשליכים את השאריות למים, כריש וכלב ים רבים על האוכל, כלבים מתרוצצים בכר דשא מגודר, ברווזים חוצים את הכביש, מעלית מטפסת במהירות לגובה במגדל הטלויזיה.

החושך יורד, תנועת האנשים ברחוב Granville הראשי הולכת וגדלה, אנשים מצטופפים בתור לסינמטק, פאבים מתחילים להקרין שידורי ספורט על המסכים, יחצ"ן של מועדון לילה מספר לנו על מסיבה מטורפת, אנחנו נכנסות פנימה ויוצאות אחרי 3 דקות (מסיבה לא משהו), נכנסות למסיבה אחרת, מפלסות את דרכינו בין האנשים מהאולם הראשי לאולם קטן יותר, באולם יש בחורה אחת בלבד שרוקדת ודיג'יי בן לא יותר מ-17 שמח לראות אותנו, נראה שזו הפעם הראשונה שהוא מתקלט, הוא מחליף בין שירים בהתלהבות, אנחנו מחליטות להישאר (לא נעים לבאס אותו), דווקא כיף לרקוד לבד – הרגשה שהכל כאן בשבילך – המוזיקה, האורות...

וכך עובר לו יום של שוטטות חסרת מטרה מצד אחד ובילוי בלתי פוסק מצד שני.

בגלל הפארק

סטנלי פארק (Stanley park), מתפרס על שטח של כ-40 קמ"ר בחלקו הצפוני של הדאון-טאון ומהווה מקור לאטרקציות סטנדרטיות יותר וסטנדרטרטיות פחות. זכינו ביום חמים ושטוף שמש – מושלם לטיול אופניים. יש לא מעט מקומות שבהם ניתן לשכור אופניים. אנחנו בחרנו בחנות שנמצאת קצת לפני הכניסה לפארק. אחרי ההצטיידות בזוג אופניים, קסדה ומפת שבילים של הפארק, 2-3 כמעט נפילות, אפשר לצאת לדרך.

כבר לאחר 5 דקות של רכיבה פגשנו רקונים פרוותיים וחמודים. בחרנו לעשות מסלול מעגלי מסביב לפארק העובר בין העצים שמשנים בתקופה זו את צבעם לכתום, רצועות חוף קטנטנות, פארק של פסלים אינדיאניים ענקיים, וקבוצות של תיירים יפניים שצועקים "דינג דונג" אחד לשני.

אטרקציה נוספת הממוקמת בפארק היא האקווריום שמעבר לשוכניו הסטנדרטיים, פגשנו בכמה ייצורים מאוד מוזרים. טיפ קטן לסיום - אם מגיעים לאקווריום לקראת הסגירה (כשעה לפני), הכרטיס תקף גם ביום למחרת, כך שמי ששובע מהר מאוצרות הים, יכול לפצל את הביקור.

בגלל הסלמון

טוב נו לא רק, בכלל בגלל האוכל. מעבר ל-5 זנים שונים של דג הסלומון, אזור זה השוכן לחופי מפרציו של האוקיינוס השקט, הינו בעל אקלים נוח ומהווה בית גידול ללא מעט זנים של דיירים ימיים ולכן, בנוסף לאוכל האמריקאי השומני שנתקלנו בו עד כה, אפשר למצוא לא מעט מסעדות המציעות מאכלים טריים מן הים, ביניהן מסעדת LIFT שנמצאת בסמוך לפארק סטנלי והתחבבה עלינו מאוד בזכות הריחות המפתים בחוץ, האוירה הנעימה בפנים, הנוף למעגן הסירות וכמובן המנות הטריות והמיוחדות.

בנוסף למסעדות, מקום נוסף שבו הייתי מוכנה לבלות מדי יום הוא השוק המקסים באי גרנוויל הצמוד לדאון-טאון המציע שפי של פירות וירקות טריים, לחמים ריחניים ומאכלים מוכנים מכל הסוגים. אם נגלוש לרגע קט מנושא האוכל - מקום מעניין נוסף באי הוא שוק הילדים - מדובר בקניון בן 3 קומות שכל כולו עמוס בחנויות שמעניינות את החבר'ה הקטנים - חרוזים ופינות יצירה, עפיפונים וצעצועים מרהיבים, בגדים, ספרים והכל באוירה צבעונית וכיפית. באתם עם הילדים? בהצלחה...

ככל שהזמן עובר, אני מתאהבת יותר ויותר בעיר המדהימה הזו, ואם אתם טרם השתכנעתם שזה המקום החם לגור בו, זה בסדר, יותר סלמון בשבילי :)

שיט צפיה בלויתנים - חוויה נוספת שמשאירה טעם של עוד

נשתמע :),